להאיר את היצירתיות 💡

ילדים אוהבים ללמוד.

בטח צחקקתם לעצמכם לפני רגע. "הילדים שלי? ללמוד?". אבל מי אמר שלמידה חייבת להיות רק במקום רשמי כמו 'בית הספר', או בשיעור פרונטלי כשכולם יושבים מול דמות פדגוגית שמובילה את השיעור?

למידה יכולה להיות בצורה המוכרת לרובנו כחלק מובנה של מערך שיעורים או מטרות ותוצאות ומבחנים. אבל למידה יכולה להיות גם בצורה לא רשמית, כשהולכים בטיול בשטח ורואים תופעות טבע וחי או בבית בזמן קריאת סיפור לפני השינה.
למידה, ע"פ ויקיפדיה, היא תהליך רכישה, הרחבה או שיפור ידע הבנה יכולת או מיומנות, שיכולה להתבסס על האזנה (כמו שיעור בכיתה), על תצפית וניסוי, תרגיל מחשבתי או התנסות אקטיבית.

ההתנסות הפעילה, בה נוגעים בידיים ומשחקים בבעיה, היא צורת הלמידה שבה ניתן להפנים את הידע הנדרש בצורה המיטבית ביותר. בהתנסות הזו חופשיים להתנסות ולחקור את החומרים, את הקשרים והתגובות ביניהם, את הכלים שמלווים, ואת שלל הרעיונות שהמוח לומד לחווט ולחבר וליצור דברים חדשים.

ועם קו המחשבה הזה הלכנו לסדנת המייקרים של טל בן-יוסף

אז טל בן-יוסף הוא האיש מאחורי Tal Makers, מתחם יזמות וחשיבה יצירתית לילדים ובני נוער. המתחם, שנמצא בשטח פנימיית בית הנוער בשכונת תל ברוך בתל אביב, יש מגוון קורסים וסדנאות של ארדואינו, הדפסת תלת מימד ועוד, בהם כל אחד יכול לפרק, לבנות, להלחים, לתכנת, להמציא, להיכשל, להצליח, לפתח תושיה, לפתור בעיות, לשאול שאלות, להסתקרן ואפילו ליהנות. כל תכני הלימוד מבוססים על למידה תוך כדי עשייה, יצירה וחוויה.

יש במתחם כל מיני מכוניות ורחפנים שילדים ביסודי ותיכון בנו לבד בעצמם, ומכונות שונות שעוזרות לאנשים עם מוגבלויות פיזיות, ועמדות חופשיות להתנסות בחומרים וכלים ולתת לדמיון לעוף וליצור.

 

 

מי שנכשל מקבל 100

לא טעיתי. אנחנו רגילים להצליח, להתאמץ ולשאוף למקסימום, להתעלם מהדרך ולראות רק את התוצאה.
הכותרת היא בעצם ציטוט של שלט, אחד מבין רבים, שתלוי בגאון על הקיר של המתחם.
השלטים האלו, שרובם הם ציטוטים של ילדים שעבדו בסדנאות השונות ב-Tal Makers, מציגים את הילך המחשבה של מייקר שלא מפחד מכישלון ואפילו מחבק אותו חזק חזק, כי ככה למידה מתרחשת, בין רגעי "שיט טעיתי" וכוויות מדבק חם, ועשן ממכונה שילדים בנו ומפעילה את האזעקה של כיבוי אש בכל הפנימייה…

סדנת Makers להורים וילדים

בסדנה הזו שהלכנו אליה, אני והילדים, בנינו שלט מאיר.

היו כמה שלבים בתהליך:

קודם כל מכונת לייזר מפסלת בלוח עץ חלקי קופסאות שאותם שיר ומתן הרכיבו והדביקו בעזרת דבק חם

הם למדו לחשוף חוטי חשמל ולהלחים אותם (בזהירות, זה קצת חם… 350 מעלות!) לנורות לד LED.

במחשב הם בחרו (וגם אבא בחר :-)) איזו דוגמה שרוצים, אחד הילדים שהיו בסדנה היה מקורי וצייר ביד וסרק למחשב, ואז מעצבים את השלט שרוצים ושולחים למכונת לייזר שחורטת על לוח פרספקס גדול וחותכת לשלטים קטנים (מכונה ממש מגניבה :-)).

ובסוף מרכיבים את הכל ביחד ויוצאים השלטים היפיפיים האלו –

 

אז מה למדנו?

הילדים עבדו עם הידיים, התנסו בכלים חדשים, נכוו קצת (או יותר. שיר ספרה 5 פעמים שהדבק החם נגע בה), הכינו מוצר שהם גאים בו, בזמנים שהמתנו למכונה הם יצרו על דפים מעגלים חשמליים מסטריפ מוליך ונורות, התנסו במכונות שילדי הפנימייה בנו או סתם יצרו דברים חדשים כראות עיניהם בעמדת הדבק החם.

היה כיף ומדהים.

וחשוב לזכור – הלמידה מתרחשת בכל מקום. אני חושב שתפקידנו כהורים לגרות ולחשוף את הילדים שלנו לעוד מקורות למידה והתנסות וחוויה. בסוף הכל מתחבר…

 

* מי שרוצה להכיר ולשמוע קצת יותר על Tal Makers, אני ממליץ לשמוע את הפרק בפודקאסט המצוין של ניב מורגנשטרן "פרסונה".